יומולדת שנה

איזו חגיגה – הגוזלולים חגגו שנה.
3 עוגות שוקולד עיטרו את השולחן בחצר – השמש חייכיה ובירכה את השובבים – והם חתמו שנה ראשונה.
מעכשיו רשמית – עוד 16 שנה למניייאק!

אלוני כבר ממש עומד, כמעט בכוחות עצמו – יד אחת אוחזת רק לאיזון.
הרהיטים כבר מזמן מסתובבים בבית תחת פיקודו – יש לו עתיד אצל מויישה בניו יורק.

גוגי מקשקשת ללא הרף – מתאימה חלקים לפזל וצורות לחורים מתאימים,
כבר אמרתי שהיא תעשה שיעורי בית ואיתי ואלון יעתיקו ?

ותותי – הוא השליט הבלתי מעוער.
משתלט על כך משחק – גם אם זה לא ממש מעניין אותו – שנידביץ!

לסיום, סרטון קצר – חגיגת בלונים, הרי זה מה שבאת משמח כל ילד…

ד"ש

גוזלים שלי…

גוגי – נסיכה שלי

הנה את בת שנה, ממש עוד שניה את ילדה.
איך גדלת לך, מברווזונת קטנה וצווחנית בפגיה – לקסם של ילדה.
חייכנית עם שתי שיניים צחורות, עם המוצץ שלך בתנוחת פופאי, ועם המבט הכובש בעיניים.
תתרגלי לעובדה שיש לך שני אחים קטנים :), זה לא חברים מהמשפחתון – את איתם תקועה לפחות עד גיל 18.

תותי – חיוך שלא נגמר

אתה בן שנה היום, ילד מדהים שלי.
החיוך המקסים עם הלשון המבצבצת ברגעי ריכוז.
אמנם אתה הסנדביץ', אבל אתה לא נותן לאחים שלך לתחמן אותך.
אתה השליט הבלתי מעורער של פינת המשחקים.
וגם בצרחות בלילה, אתה עוקף את האחרים.

אלונלון – שובבון שכמוך

אלוף עולם – איך מגוזל קטנטן באינקובטור, לקחת טיפ של אלופים (אתה מתחיל הכי חזק, ולאט לאט אתה מגביר),
והנה אתה בן שנה היום – ילד שובב וכובש.
החיוך הרחב והצחוק המתגלגל ממיסים לבבות.
השובבות שלך מתפרצת בכל רגע, אתה לא נח לשניה – חושב על התעלול הבא, ואיך כן אני אגיע לרסיבר של אבא.

ילדים שלי,
המון המון מזל טוב.
שתמשיכו להצחיק ולהדהים כל יום מחדש.
שתשיגו כל דבר שתרצו (כולל את הרסיבר והשלטים),
שתגיעו לכל מקום שתחלמו (לא חובה להזדחל מתחת לספה),
שתהיו בריאים (תנו קצת פרנסה לדוקטור אבל לא יותר מדי),
ושתזכרו שאמא ואבא תמיד אוהבים ונמצאים פה בשבילכם (לבכות זה בריא, לצרוח סתם כואב בגרון).

נשיקות

סיכום שנתי…

כן כן…
תאמינו או לא אבל היום אנחנו סוגרים שנה.
מחר הגוזלים בני שנה – מי היה מאמין – אומרים שהזמן טס כשנהנים.
הטס בכל מקרה, תלוי איך מסתכלים על זה, כל עוד העיניים פקוחות.
כן, אחרי שנה אני בהחלט יכול לומר – שלישיה, זה לא רק לא מה שחשבתם – זה גם מעייף. נקודה.
או שאולי בעצם ילדים זה מעייף, בכל הרכב.

אז מה היה לנו ?
היתה לנו שנה מדהימה. שעברה כל כך מהר.
אני מסתכל על תמונות מהפגיה בימים הראשונים, בהן אלוני גור קטן, שוכב לו באינקובטור במבט מזוגג, תותי (איתי) כל כך רזה וצנום בהשוואה לעכשיו, ונוגי – ברווזונת קטנטנה וצווחנית.
ותראו אותם היום – נאחזים בכל דבר כדי לעמוד, מבלגנים את פינת המשחקים בשניות, מנסים לנגוס וללעוס כל דבר אפשרי, מברברים ומשחקים אחד עם השני – מ-ד-ה-י-מ-י-ם !!!

זהו – ממחר סופרים 16 שנה אחורה.
ויהי לילה, ויהי בוקר, שנה אחת.

חינוך, זה כואב…

בשלב מסויים חייבים לעבוד על ה-"לא!".
הרי העולל צריך לדעת מתי אסור לעשות דברים.
היום עברתי את הסשן הראשון, ועוד עם הנסיכה הרגישה.
על פניו זה נראה כמו דבר פעוט, הרי כבר זמן רב שהבנים ניגשים מטיפי ריר לרסיבר בסלון ולוחצים על כל כפתור אפשרי.
כל פעם אני אומר "לא, אסור!", והם מחייכים ומגכחים עלי בביטול.
להמשיך לקרוא חינוך, זה כואב…