אמא נסעה לחו"ל…

לא פשוט לעזוב ילדים קטנים, אפילו שזה למספר ימים, ובטח שמטעמי עבודה (עזבו את הסופ"ש גשר בלונדון – לא נחשב!).
הגעגועים מתחילים כבר שנכנסים למונית מחוץ לבית, אבל עזבו לא באנו לדבר על אימא – זה הבלוג של אבא ;).

כן כן – הבוקר (ושוב סליחה מאמא שכבר היתה בסיטואציה הזו לא פעם תודות לקצינת הקישור) אני לבד איתם.
אתמול בערב ניסיתי לחשוב איך אני בדיוק מסתדר עם חוליית המפגעים הזו לבד בבוקר, הרי קרן מלבישה אותם, מסרקת, מלטפת ובטח גם מחזקת כמה ברגים שהשתחררו להם בלילה – מה עושים ?

הבוקר הגיע (יש כאלה שיגידו אמצע הלילה) אבל ב-04:50 אמא נסעה לעבודה, ואני עם 2 ילדים צורחים על הידיים, ועוד אחת זועקת ליד הדלת שזה עתה נסגרה – מה עושים ?!?!?
כנראה שמה שכתוב במדריך למשתמש זה המתן 20 שניות לאיתחול המערכות של הילד, כי באמת אחרי 20 שניות הכל נרגע…
חזרנו לשירים ב-YouTube.
האמת שלהלביש אותם ולהחליף זה דיי פשוט – לא מורכב (והאמת שגם לא שונה מכל שעה אחרת ביום).
רק דבר אחד לא הצליח לי מי יודע מה – לסרק את נוגה. מה לעזאזל עושים עם השיער הזה ? לא מבין אתכן נשים – תסתפרו קצר וזהוו!
בשביל מה קשרים על הבוקר, וקוקיות, סיכות ושאר קישוקושים.
בסופו של דבר אני חושב שיצא לי דיי בסדר…

אז סיימנו להתארגן ונשארה לנו עוד שעה עד שנתחיל לצאת לכיוון המשפחתון.
מה נעשה ? נפרק את הבית כמובן.
אחת נוהגת על טרקטור צהוב חמושה בתיק וורוד מפוצץ מוצצים, כאילו זה עתה מצאה את מכרה המוצצים הגדול בעולם.
השני רובץ מול הטלויזיה והופ ילדות ישראלית – ידעתם שהילדות בישראל היתה פעם מצויירת. משום מה לי זכור דווקא הכל בשחור לבן ודמויות מוזרות בצורת חבית ומטאטא.
והשלישי ? השלישי מסתובב בבית עם סמיכת ענק, גוער על כל מי שרק מעז להתסכל עליו.

אז ככה עבור להם 3 דקות…
ואז זה מתחיל…
הם… הם… האאאאאאאם

מישהו רעב.
וכמובן שכשאבא לבד בבית, היד הרבה יותר קלה על ההדק.
קופסאת הקורסונים משישי נפתחה, ואחד אחד, נחצו הקורסונים לשניים וחולקו לקהל הרחב שדרש צדק קייבתי.

אז עכשיו 5:56, החוליה מנסה לכבוש תל כריות שבובה הכלבה התבצרה עליה, ממש כמו את החרמון ב-73, 2 תוקפים בחזית ואחת מאגפת מאחור דרך הזנב,
בינתיים ללא הצלחה.

בהחלט אתגר לא פשוט בכלל, אבל אין מה לעשות, נראה לי שאמא עשתה עבודה יותר טובה מאבא, בינתיים.

 


4 תגובות בנושא “אמא נסעה לחו"ל…”

  1. דובב יקירי
    דיברתי עם קרן ברביעי ושמעתי בקולה את החששות לקראת הנסיעה
    אני מורדיה בפניך את הכובע וגאה בך
    זה בהחלט לא פשוט, אני רואה איך אני בקושי מתמודדת עם מפגעת אחת
    ודרך אגב קרן ואני הסכמנו שהשם נוגה הוא הוא החוט המקשר לדעתנות
    אינסופית ומלחמות
    בקיצור, חזק ואמץ, בהצלחה רבה בהמשך השבוע ושמחה שהדובדבן והמנוחה
    יגיעו בסופו.
    נשיקות, ויאללה, בחמש בבור שכולם יילכו לישוןןןןןןןן
    ענת

  2. כמו תמיד – קראתי והתפוצצתי מצחוק…
    וזה מוכר… כל כך מוכר…
    אורי בדיוק סיים שבוע שלם (כולל סופ"ש) בברזיל – אלוהים יודע איך שרדתי 😉

    חוץ מזה – קטן עליך!

כתיבת תגובה