יום העצמאות

את זה אני לא אבין לעולם, את הלך הרוח במושב של תימנים.
את העובדה שיש שני בתי כנסת ביישוב כל כך קטן, והם עוד צמודים אחד לשני, כבר הפנמתי – ללא כל הסבר מבריק שהתקבל.
אבל למה ? למה לשם שומו שמיים, צריך בחגיגות יום העצמאות לארגן שני מוקדי קריוקי שונים, ושניהם זועקים בקולי קולות עד שהשכנים בקלנסאווה צעקו "ח-א-ל-א-ס!!!"
לא מבין!

אבל לא בקריוקי עסקינן הפוסט הזה, אלא בחגיגות העצמאות שלנו…
השנה, החגיגות עצמן רוויות בהרבה סיבות שמתקשרות לעצמאות.
נתחיל בכך שקיבלנו הזמנה לחגוג את ערב יום העצמאות למעלה גמלא – איזה כיף!
אם כבר רוצים לעבור לגור בצפון, אז קדימה, נחגוג כבר בהתאם.
מצאנו צימר משפחתי חביב  ועם הגיע המועד, קרי ערב יום העצמאות הכנסנו את כל הפקלאות לרכב,
חגרנו את כל הזאטוטים למושבים ויצאנו לדרך.
מאז שהתחלנו להתוודע למעלה גמלא, והרבנו בנסיעות לשם,  שמתי לב שהמרחק הוא לא כזה נורא.
מכאן, מצפון השרון, מדובר בנסיעה של שעה וארבעים ללא פקקים ועיכובים מיוחדים.
לאור העובדה שמדובר בערב יום העצמאות, הנחנו שיהיו פקקים. מה שלא ידענו הוא שהגורם העיקרי לפקקים באיזור הצפון
הוא הכלי החדש של משטרת ישראל למלחמה בתאונות הדרכים – הטרקטור.
הטרקטור, על פי הגדרתו בויקיפדיההוא כלי רכב כבד, שייעודו העיקרי הוא גרירת/משיכת כלים אחרים" .
על פי הגדרתו במשטרת ישראל, הוא גורם מאט ומעכב בכבישי ישראל.


כמות הטרקטורים שהיתה בכבישי הצפון ביום רביעי האחרון היא בלתי הגיונית בעליל, אלא אם כן היה כנס של איגוד הטרקטוראייים הארצי בלונגה ובאופן מפתיע פספסתי את הפרסום.

אז אחרי שהצלחנו לחמוק מהטרקטור המעכב, ואחרי שתהינו לא מעט על מה עובר לאותו נהג מאזדה 3 כחולה, שהקפיד בכל רמזור, לעקוף את התור על ידי חיתוך העומד בראש על גבי מעבר החציה, ולאחר מכן להמשיך ראשון בנסיעה איטית של 80 קמ"ש (WTF?!?), הגענו בשלום ובבטחה למעלה גמלא.

עכשיו, מי שלא נסע לצימר עם שלישיה בני שנתיים וחצי – כאילו ולא נסע לצימר עם שלישיה בני שנתיים וחצי מעולם!
בהחלט אתגר מעניין.
נתחיל מעצם העניין שכל מה שעניין אותם בשעה הראשונה, היא דלת הרשת – לפתוח, לסגור, לפתוח, לסגור.
היי, רגע אפשר גם לטרוק, אז למה סתם לסוגר ? לפתוח, לטרוק, לפתוח, לטרוק – שעה!

כשאיבדו עניין בדלת הרשת, עברו כל אחד לתחומו :
אלון גרר כיסא אל הדשא, נעמד והתחיל לקטוף עלים וניסה לדחוף אותם לתוך הקפיץ שמחזיק את הערסל (עליו אבא נח לו).
איתי לסירוגין עלה וירד מהערסל עם אבא, ונוגה כמו ילדה טובה ומחונכת, נידנדה את אבא על הערסל – הצלחתי במשימה :).

כשהערב ירד, התלבשנו חמים (ג'ינס וטישרט מספיק, לא ? בכל זאת בצהריים היו 31 מעלות בצל) ושמנו פעמנו אל עבר ביתם של
יסמין ויותם, המאמצים החמודים שלנו ממעלה גמלא, ואיתם להמשיך אל עבר כר הדשא הגדול… אל החגיגות.

אחרי העלאת הדגל מחצי התורן, ניתן האות והחלו בחגיגות.
במעלה גמלא הבינו מזמן שהצבא צועד על קיבתו ולכן, קודם כל – אוכלים! המבורגרים, פלאפל, מעורב ונקניקיות – כולם יצאו מרוצים.
וכאן התרחשה לה סיטואציה מעניינת:
הדשא הגדול במעלה גמלא נפרס על מדרון גדול שבקצהו התחתון נמצאת הבמה וסביבה מקומות הישיבה.
דוכני האוכל היו במעלה המדרון, וכך יצא שהגוזלים תוך כדי האכילה החלו לשוטט במורד הדשא, וחזרה, ובין האנשים.
עכשיו – מתמטיקה פשוטה – לילה, תאורה מעועמת, 2 מבוגרים, 3 זאטוטים משוטטים וקהל שברובו עוד לא מוכר.
מהי הנוסחה הנכונה להשטלת על המצב.
א. ריצה במורד הדשא בניסיון להשתלט על הזאטוטים, ולכוונם לנקודת כינוס אחת.
ב. תפיסת תצפית מנקודה שולטת תוך זיהוי הכוחות הפועלים בשטח, סימונם ומעקב אחר התקדמותם.

אני אתן לכם לנחש מי מבין המבוגרים האחראיים בחר באיזו אפשרות :).
הערב נמשך עם קטעי מחול משעשעים, ושירת קריוקי – בקיצור – היה כיף.
בדרך חזרה לצימר עוד הספקנו לראות זיקוקים מנסים להמריא למרגלות הכנרת – מצחיק לראות זיקוקים כשהם מתחתיך.
ההרדמה, היתה האמת לא קלה היות וגם עבר על הגזולים יום מתיש, וגם המקום הוא לא המיטה המוכרת אלא 2 מזרונים שחוברו להם יחדיו למיטה גדולה. שלבו את זה עם 2 הורים מרוטים… הפיצוי היה שהחברה ישנו מעש וחצי בערך עד שבע וחצי… לא רע בכלל.

את יום העצמאות עצמו פתחנו בארוחת בוקר נעימה על מרפסת הצימר.
הקרנפים כרגיל לא עצרו וטחנו מכל הבא ליד ולצלחת.

בהמשך הבוקר חברנו ליסמין ויותם, המאמצים החמודים שלנו, ונסענו לבקר בשמורת הטבע גמלא ולצפות בנשרים.
היה מזג אויר נעים, והשובבים רצו בשביל, מתפעלים מכל נמלה כמובן, הנשרים היו פשוט למעלה בשמים והשמש מסנוורת – יותר פשוט להסתכל למטה.

את הדרך חזרה הביתה (למרות ההצעה המפתה ל-"על האש" במעלה הגמלא) השובבים עשו בתנוחת "החילזון הנח" (רדומים בכסאות ומריירים על הסביבה).

יום העצמאות שמח!


2 תגובות בנושא “יום העצמאות”

כתיבת תגובה