שלוק

מכירים את זה ? את שקית הקרח עם הנוזל המתקתק והקפוא ? בריא בקיצור.

בימים החמימים הפוקדים אותנו לאחרונה, בכל יום אחרי המשפחתון, חוזרים הביתה בריצה אל המקפיא.
היות ו"השכלנו" לרכוש מקרר עם מקפיא למטה נוכחנו לגלות שה-"Gang" קלטה מהר איפה מאופסן אותו אוצר בשקל ורבע.
וכאן מתחילות הבעיות…

  1. לפתוח את הדלת הם יודעים מצויין, לסגור – פחות. היום כהרגלנו אחרי המשפחתון פתחנו את המקפיא ומצאנו אותו במצב אלסקה מתקדם – מכירים ?
    יפה.
  2. שלוק, מעצם היותו שלוק שהוקפא, הוא קר – כך יצא. מה שמבודד בין קור השלוק וחום כף היד היא אותה שקית פלסטיק בלתי רעילה כלל.
    הבעיה מתחילה, כאשר הקונספט של דחיפת השלוק מלמטה כלפי מעלה, לא נתפס אצל החבורה, והם דורשים להוציא את כל השלוק בשלמותו מהשקית, ואז לאכול – אין בעיה, אבל אז זה ממש ממש 'פוא (גם מקודם זה קפוא, אבל פחות דביק) – מה עושים ? מניחים על הרצפה, מחזירים את זרימת הדם למצב תקין בכף היד וממשיכים לנגיסה הבאה, וחוזר חלילה.מה הבעיה ? הבעיה היא שהם מניחים את זה על הרצפה בחוץ, עם החול, והטינופת – רק בריאות. אם אמא שלי היתה חיה, היא היתה מתה!
  3. כשצמאים, והשלוק נגמר, רוצים עוד אחד – הופה, שלוק אחד ביום, זה החוק ב-"קאזה דו גולן". בכל זאת צריך מידה מסויימת של גבולות.
    אז שלוק אחד ביום, ומחסום ארז הם הגבול.
  4. דביק ! הכל דביק אחורי זה, הרצפה בכניסה, הילדים, ההורים – ממש תענוג.

בקיצור – בלוג קיטור שלם, על שלוק – תהנו.

 


כתיבת תגובה