עזרה… מי צריך אותה בכלל ?

אופס, נראה לי בלעתי חרג'וק – בחיי, שניה לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט לקחתי שלוק, ומשהו גושי ומוזר החליק במורד גרוני – Damit!
אבל לא בחרג'וקים עסקינן הפוסט הזה, אלא בג'וקונים שבוחרים לתקוף תמיד כשאתה עמל על הכנת ארוחת בוקר/צהריים/ערב/Whatever!
"אבא, אני באה לעזור לך!" מכריזה נוגה – תודה באמת. התכוונת לעכב אותך נשמה שלי.
הגברת דוחפת בפול גז כיסא עץ / אוכל / כל דבר יציב שניתן לעמוד עליו ונעמדת מול הכיור, לימיני.
"אבא, מה אתה עושה ?" חוקרת הגברת. "חותך בצל." אני עונה.
"חותך בצל ? " שואלת בפליאה, ומכריזה מייד – "רוצה לטעום!".
אין לי בעיה – רוצה לטעום בצל, בבקשה, רק אם תמשיכי עם ההרגל המגונה הזה של לאכול חתן, את עוד תגורי בבית הרבה אחרי הצבא.
מבלי לקבל אישור לפעולת הטעימה, הגברת ישר שולחת צרור אצבעות קטנטנות אל עבר הבצל שכבר נקצץ, מורידה לי את הלב לתחתונים. לא כל הבצל נקצץ היות ואני עדיין בשלבי החיתוך! "נוגה!" אני מתריע. "אבא חותך, זה מסוכן!".
"מסוכן ?!? " שואלת הקטנה במבט משתאה.
ככה גם קורה עם המלפפונים, עגבניות, פיטריות, גזר, ומה לא…
ובשעה טובה הסלט ממתין בקערה, מבלי שהוספנו לו כל מרכיב בשרי ;).

טוב, אין ארוחת "קונטיננטלית" עם סלט ללא ביצה – קדימה.
מגש הביצים נשלף חיש מהמקרר, ואחת אחת הן נשברות אל תוך הקנקן, 5/6 ביצים.
כמובן שהעוזרת הקטנה של סנטה מתעקשת לעזור ולהגיש לי את הביצים (בזהירות!!! את לא צריכה לדפוק אותן על השיש לפני שאני שובר – אין פה אלמנט של ריכוך!) ולאחר מכן, איזה כיף לשחק עם הקליפות בכיור – ברור.

עד כאן הכל טוב ויפה – עכשיו תתארו לכם מה קורה כשיש לי שלושה עוזרים…;)

בתאבון

 

 

 


כתיבת תגובה