פצוע ראשון בגן…

יההההההההה! זהו, היום רשמית הילדודס גדלו!
העמיסו כל אחד על גבו את התיק החדש והנוצץ, ארוז בכל טוב של בגדים וכוס מים, והלכו בפעם הראשונה לגן – כמו גדולים – לשעתיים שלמות.

נכנסו ברגל ימין, אמרו יפה שלום, וכל אחד ניגש למה שמעניין אותו.
אלון, ניגש לסלסלת המכוניות והתחיל להתעסק בעניינו, איתי חייך לאחת הגננות ורץ לתת חיבוק, ונוגה, נצמדה חזק חזק למוצצים, ובחנה את הסביבה.
גם להורים זו חוויה חדשה ומרגשת, להשאיר את הילדים בחסותם של אחרים, כשעוד הורים בסביבה, כשעוד ילדים בסביבה.
לך תדע אם יתנהגו יפה, יחלקו צעצועים עם הילדים האחרים, אם יתגעגעו, אם יבכו, או יקבלו מכה.
אז אחרי 15 דקות של הסתובבות בגן, אמרנו להם יפה שלום, נתנו נשיקה, ויצאנו חזרה אל האוטו.
והם, האלופים, אפילו לא הסתכלו לאחור.

אז מי נפצע ? אני!
להיות גבוה זה לא פשוט. נתחיל בזה שבכניסה לגן, השער מוצל ע"י עץ – מעולה, רק למה מתחת ל1.90.
נקודה א' שצריך לזכור להתכופף.
נמשיך בזה שבכניסה לגן, המשקוף נמוך מ-1.95, נקודה ב' שצריך לזכור להתכופף.
ופה – פה מגיע הטוויסט – הכניסה לגן, היא כמו שאלת בונוס במבחנים, שבאה לבדוק אם אתה באמת זוכר את הטריק.
מעבר לכך שהמשקוף נמוך, אבל את זה אני יכול לראות ולכוון את עצמי מבחינת גובה העיניים, הכניסה לגן טומנת בחובה מדרגונת קטנה.
עכשיו, לא רק שצריך לזכור שהמשקוף נמוך, צריך לזכור שהמדרגה גבוהה, ולכן צריך להתכופף יותר מהרגיל.
לקח לי 3 חבטות כדי להפנים – אני מקווה…

 


כתיבת תגובה