חרא של תקשורת…

אזהרה : (לא לבעלי קיבה רגישה / לא לקריאה בעת אכילה)

טוב, זה שהם כבר גמולים זה ידוע, אושר גדול למרות הפיספוסים פה ושם.

כמו כל מכונה טובה ומשומנת, (בנים של אבא) ברגע שמשהו מסיבי נכנס לפה, מקום חייב להתפנות, וכך אנחנו מוצאים את עצמו באמצע הארוחה עם שני מחרבנים.
לא מעטות ארוחות הערב, בהן שני הגברברים זועקים "קקי! קקי!" באמצע הארוחה ורצים אחוזי דיבוק-קקי לשירותים.
כל אחד מתיישב לו באסלתו שלו (לא קבועות, זה לא הכנסת פה, למרות שהתוכן דומה) ומתחיל לעבוד בפינוי המקום לשארית התוכן שממתינה על הצלחת.
עוברות להן דקה או שתיים, לפני שהצמד חמד האלה, מתחילים לשוחח, בצעקות.

איתי : "אלון!"
אלון : "כן!"
איתי : "אתה עושה קקי ?!?"
אלון : "כן! קקי גדול!"
איתי : "אני לא מנגב לבד!"
אלון : "לא מנגב!"

וכך נמשכת לה השיחה דקות ספורות, תוך החלפת חוויות, רשמים ומאמצים לשם השגת המטרה המשותפת.

בסוף – יש יותר מקום לנקות את הצלחת :).

 

 


כתיבת תגובה