חופשה זה חובה…

תאמינו או לא, אבל עברה טיפה מעבר לשנה וכבר אנחנו נופשים שוב, בלי הילדים.
זה בהחלט מעורר תהיות…
הורים רבים לא עוזבים את הילדים אפילו ללילה אחד בשנים הראשונות.
אני חושב שזו טעות, שחובה לקחת קצת אוויר, לנשום, לנוח, לישון… להיזכר בימי שיש בצהריים שאין כל כך מה לעשות,
ואם אם אפשר להיזכר בזה, בעודי יושב על המפרסת שמשקיפה אל הכנרת, כששקט מסביב ורק משב הרוח בעלי העצים מפיר את הדממה, וריח העץ מארובת הקמין נישא – מה טוב.

הגולן באמת מקום קסום.
עכשיו בחורף, הכל ירוק ונעים לעין בגוון פסטל, והרי ירוק הוא צבע מרגיע.
לא פלא שהאנשים כאן שלווים, רגועים… חיים בקצב שונה לגמרי.
בדרך לכאן, כשעברנו את בית שאן, וכל כמה קילומטרים נגלה מושב אחר, עלתה השאלה – מה הם עושים בשעת צרה ?
זו בעיה… לא ראינו כבר כמה קילומטרים טובים סניף של סופר-פארם.
כנראה שמילת המפתח כאן היא אגירה, לאגור, כמו כימי אנו באנו ארצה.
רק שבמקום שימורים, הם אוגרים חיתולים, מגבונים ונורופן.

השלווה של הצפון היכתה בנו אתמול בערב בחוזקה.
קיבלנו המלצה על מסעדה במושב שרונה, מסעדת בשר, ואחרי שקראנו את הביקורות ברשת, החלטנו להזמין מקום ולנסוע.
יצאנו לדרכנו (40 דקות מהצימר), תוך כדי סיבוב קטן בכפר תבור להוציא כסף היות והמסעדה לא מקבלת כ.אשראי.
הגענו למושב שרונה ב20:30 והתקשרנו לבעל המקום לקבל הכוונה, שהיתה קצרה, עליזה עם הבטחה שאם לא הגענו לחניון הכורכר שלבסוף, אז כנראה שהוא לא שם.
ואכן הגענו לחניה, במשק חקלאי חשוך ושומם, כשמצד אחד דיר כבשים פועות, ומצב שני בקתת עץ עם חלונות זכוכית גדולים ומוארים.
במבט ראשון המקום נראה ריק, וגם במבט שני.

היינו השולחן היחיד באותו הערב.

אברהם, בעל המקום איש מקסים וחברותי (חובה לא, לבעל מסעדה לפחות).
המקום, "קנייפה", מעוצב בפשטות.
5 שולחנות עץ, נסורת מפוזרת על הרצפה, ואת החלונות מעטרים עציצי ניצנית.
בוב דילן נשמע ברקע, ורואים שלבוב יש השפעה קלה על מראהו של אברהם.
התיישבנו בשולחן הצמוד לאח שהאש בו כילתה באיטיות א גזעי העץ, מחממת אותנו כהוגן.
אחרי שהחלטנו על מה נאכל, האוכל התחיל להגיע באיטיות, וטוב שכך.
האכול טעים! מאוד טעים!, טרי ומושקע.
הכל מוכן במקום, ולאחר שהוזמן.
הזמנו גלילת כבדים ותמרים, ובעודנים מדברים ניגש אלינו אברהם תוך שהוא מערבב את הביצה והקמח לבלילת הבלינצ'ס, ממנוי תוכן הגלילת כבדים.
הבשר היה מצויין, איכותי עשוי במידה הנכונה ותתפלא, אברהם אפילו הצליח לשכנע את קרן לאכול בשר לא שרוף! אני חוזר – לא שרוף!
הוא אמר "עזבי – תחשבי שזו עגבניה, בתאבון…".
אחרי ששבענו מהבשר המדהים והפירה הטעים עם ריבת הבצל.. ישבנו בנחת ודיברנו עם אברהם, על כל מה שבא.
מסתבר שהוא מצלם (ברשות כמובן) כל אורח שמגיע למסעדה.
כשהזכרנו לו את מי שבזכותה הגענו אליו, שלף את המצלמה ודיפדף בתמונות כדי להיזכר 🙂
בהחלט אדם מיוחד.
המקום בהחלט מעניק לא רק ארוחה מצויינת, אלא גם אווירה נפלאה וחוויה נהדרת.

וזהו… עכשיו אני יושב לי על המפרסת, מביט אל השקיעה שמשתקפת לה במימי הכנרת… ושקט 🙂


2 תגובות בנושא “חופשה זה חובה…”

  1. כל הכבוד שכתבת פוסט כל כך רומנטי וקסום, בלי מילה אחת על הכנופייה!
    איזו חוויה מדהימה! בא לי גם!
    ובכל זאת… את מי השארת עם הילדים? מי מסכים להחליף אתכם?? זו ה-בעיה בעצם, גם אצלי…
    טוב, תענה לי בפוסט אחר, חבל להזכיר זאת באמצע הרומנטיקה 🙂

כתיבת תגובה