האצבעות הקטנות האלה…

לכל חור הן נכנסות, זה לא יאומן.
בשלב שמתחילים לחקור את כל חלקי הבית, אחרי השלב האוראלי, מגיע השלב הפינגר-אלי…

לכל חור צריך לדחוף אצבע – גם לאף.
אמנם באף זה נראה מקום דיי טריוויאלי, אבל הקטנים האלה לא משאירים נקודה אחת לרפואה.
מגירות במטבח, שקע החשמל(חסומים אבל עדיין צריך לגעת), כפתורים ב-DVD, המגש של ה-DVD (השם ינקום דמו),
החריצים בניקוז של הטוש, תופסן הדלת, המרווח שבין הדלת למשקוף, המרווח שבין הברז לניקוז,
מסילות הרשת בסלון, האוזן של אבא, הפה של אבא, האף של אבא (מזל שהתחת מוגן במכנס).

פשוט נורא,
והן כל כך קטנות ועדינות.
השבוע נפסו לאלון האצבעות במרווח שבין הדלת למשקוף, צרחות אימה, שלו ושל אמא שלו, ואני יכול להבין את הצרחות,
אבל ככה לא מתפקדים במצבי לחץ – איך אני אמור להבין מה הבעיה אם כל מה שאני שומע הן זעקות שבר של עולל וזעקות "לא, לא" של האמא של העולל…
צריך לתרגל את זה כנראה, וגם להמציא משהו שחסום את האצבעות האלה מכל החורים שהן נדחפות אליהן.

רפואה שלמה.


כתיבת תגובה