"בשלושה העתקים בבקשה…"

וואו… המון זמן לא כתבתי, האמת שאני לא יודע למה, אבל הנה… חזרתי.

פעם (היום קצת פחות בזכות הטכנולוגיה) היית נדרש בפניה לגוף מסוים, לרוב רשות כלשהי, להגיש בקשה בשלושה העתקים, ומי שהתמזל מזלו והשיג "נייר קופי" – קיצר את הדרך.

הנה סיפור מהחופש הגדול, כשבוקר אחד נסעתי לעבודה וקרן נשארה עם הילדים.
בדרך קיבלתי שיחת טלפון מהבית, הזאטוטים היו על הקו.
אלון פצח בסיפור שהיום אין גן, ונוסעים עם אמא למיכל, ושירה, ויעקב, וסבתא בטי.
"איזה כיף" עניתי, והשפורפרת הועבר לנוגה.
"אבא! היום אין גן!" צהלה הזאטוטה. "אנחנו נוסעים לשירה ומיכל, ואביטל, וסבתא בטי, ויעקב".
"וואוו, איזה כיף" עניתי בצהלה, לא מופתע, עם ציפיה לבאות.
איתי קיבל לחזקתו את השפורפרת והכריז : "אבא, אנחנו נוסעים לשירה, ומיכל, ויעקב, וסבתא בטי!"
"איזה כיף לכם!" עניתי, מנסה לחדש ולא להרגיש בעצמי כ"נייר קופי" – בכל זאת, דוגמא אישית ומוביל דעת קהל (לפחות בעינייהם).

ככה זה עם שלישיה, בשלושה העתקים…


טיסה נעימה

טיסה נעימה – זה מה שמברכים את כל מי שעושה את דרכו במטוס.
ואין דבר יותר כיפי מלעבור בנתב"ג את ביקורת הגבולות – להריח את חו"ל.

אבל – פוסט זה לא עוסק לא בטיסות לחו"ל, לא בטיסות פנים ארציות, ואפילו לא בטיסת הכרות.
אז למה טיסה נעימה ? הכלל טמון במהות חווית הטיסה.

אם ננסה לפרוט את נושא הטיסה נקבל אנשים, מושבים, ומשך זמן ארוך מן המקובל על הדעת ברוב המקרים.
ההתמודדות עם שלושת המרכיבים, כשהגורם הראשון צריך להכיל את השילוב של השנים הנוספים (איש עם מושב ופרק זמן ארוך) לרוב קשה ככל שגילו של הגורם הראשון (האיש) מתקרב לקצוות הפעמון (צעיר או מבוגר) ולא בהכרח גילו פיזיולוגי (בהרבה מהמקרים מחקרית נמצא שגם שכלית תופס פה).
כולם מכירים את הטיפוסים האלה, שמרגע שכבו שלטי החגורה, מתחילים לטייל במעברים, להעסיק את צוות הדיילים, וחוץ מלפתוח את הדלתות, עושים כמעט הכל.
חשוב לזכור, שישנה התמודדות מצד שני עם העניין, מצד צוות המטוס, להלן הדיילים, האמונים על רווחת, נוחות והנאת הטיסה כלפי הנוסעים, וכל מטרתם האמיתית היא, להושיב את הגורם הראשון (האיש) בגורם השני (המושב) ומבלי שיזכר בגורם השלישי (הזמן).
להמשיך לקרוא טיסה נעימה


מלכודת זבובים

אין כמו BBQ טוב לשבת בצהריים, כדי להכניס אותי למוד כתיבה, חצי משועשע, חצי מנומנם.
ואם כבר BBQ, אז אי אפשר בלי זבובים, ואם כבר כתיבה בבלוג, אז על ילדים.
מכאן שילדים, הם כמו זבובים – רק מעט יותר מעצבנים.
לפעמים, אני מרגיש כמו גוש חרא, פשוט כי הם לא מפסיקים להיצמד.
מה ביקשתי כבר בשבת בבוקר ? קצת שקט, אני אפילו לא קטנוני, ולא חייב שיבוא בקופסא.
להמשיך לקרוא מלכודת זבובים