קוקו…

מאירועי הפוסט הקודם…

אז אחרי שהתארגנו אתמול בבוקר, שמנו פעמינו לכיוון הרכב.
המרחק – 15 מטר + 3 מדרגות רחבות ונמוכות.
המכשולים שבדרך, גינה, חול, צמחים, צינורות, טפטפות וירקות (כן כן, שיח החצילים המפואר שלנו).
להמשיך לקרוא קוקו…

חבורה של שיכורים

ילדים, בסביבות גיל שנה, עת הם עושים את צעדיהם הראשונים, מתנהגים כחבורת שיכורים, או שיכור בודד במקרה של אחד :), ההתנהלות זהה.
ההליכה לא יציבה, במקצבים שונים, רגע איטית, רגע מהירה, ולבסוף מוצא את עצמך על הרצפה.
כל בקבוק הנראה באופק, ולא משנה מה תכולתו, נראה אטרקטיבי.
שתיית הבקבוק לרוב תעשה ברישול, תוך נזילת מרבית תוכן הבקבוק על השתיין עצמו.
בסיטואציות בהן בקבוק אחד נראה באופק ושני שתיינים מתבייתים עליו, כמעט בוודאות זה יגמר באלימות כל שהי, בשתיין אחד שיכור, ובאחד צורח על הרצפה.
כששני שיכורים מוצאים שני בקבוקים – מה רבה השמחה והחגיגה…
מזל שהם לא נוהגים הביתה אחר כך…

טרומפלדור היה אלוף…

תשמעו, מה שאפשר לעשות עם יד אחת…
ערב טיפוסי בתקופת הגזים יכול לעבור כשבמשך 4-5 שעות יש לפחות עולל אחד על הידיים.
אתה לומד כ"כ הרבה פעולות, שבשגרת יומך אתה עושה בשתים ידיים – לתפעל ביד אחת בלבד.
הפעולה הפשוטה של לשטוף ידיים (הייתי חייב להשת…, כן זה גם בעמידה כולל סגירת הרוכסן שזוהי בעצמה פעולה שעוברת על כל חוק בטיחות מינימלי).
לא כ"כ פשוט לסבן יד אחת בעצמה ואח"כ לשטוף את עצמה מהסבון.
לפתוח בקבוק אוכל ביד אחת (לא לא, בלי טריקים של להחזיק את הילד עם הכתף כמו טלפון סלולרי).
טרומפלדור, שאיבד את ידו השמאלית בגיל 24 במלחמת רוסיה – יפן, חי את שארית 16 שנותיו עם יד אחת בלבד.
בקרב על תל חי, נפצע קשה בבטנו. היות ולא היו חובשים במקום הכניס בעצמו עם ידו היחידה את המעי לבטנו וחבש את עצמו – אלוף.
איזו זכות יש לי להתלונן ? אני עוד מסוגל להחזיק ילד ביד אחת ולגרד באף באותה העת…. 🙂

לטיול יצאנו…

הבוקר היה לנו התור הראשון לטיפת חלב מחוץ לבית.
כבר יצאנו עם הגוזלים פעם אחת מהבית לפגישה ראשונה אצל הרופא, אבל כל יציאה נכון לעכשיו זו חוויה.
הלבשנו את הגוזלים בבגדי המלך החדשים, כל אחד 3 שכבות + שמיכה…
הכנו תיק מלא בכל טוב : חיתולים, טיטולים, משחות, בקבוקים, אבקות, שמיכות ומה לא ?
ארזנו כל אחד בקפידה בסל-קל וקיבענו למושב ברכב, ויצאנו לדרך.
אני מניח שכולכם סקרני לגבי התוצאות… .
אז הגענו לסניף, ועלינו 2 קומות ברגל עם 3 סל-קלים (המעלית נעה בין החניון לקומה 2, שכחו לעשות פתח בקומת הכניסה).
עם הגענו לחדר, התחלנו להפשיט את נוגה לבדיקה ואז גילינו שכל התיק העמוס בכל טוב נרטב – מבקבוק מים של MAM.
אני לא מבין את הגאונים האלה!!! למה לעשות בקבוק עם כל כך הרבה חלקים ? ועוד לסמוך על הורה בלחץ על 3 ילדים שיכניס את הגומיה כמו שצריך לתחתית הבקבוק – נו באמת!!!

אז כמובן שכולם נבדק, נמדדו וקיבלו חיסונים…

ולתוצאות :

נוגה : 3.130 ק"ג – גובה 49 ס"מ.
איתי : 3.280 ק"ג – גובה 50 ס"מ.
אלון : 2.729 ק"ג – גובה 49.5 ס"מ.

כן כן… אני הולך לרשום אותם ל"שומרי משקל".