יצנו לבלות

כן כן…

אחרי כמעט חודש שהגוזלים איתנו, ואחרי כמה חודשים שזהבה היתה מרותקת לביה"ח ולבית – יצאנו אתמול לבלות.
חברים טובים שמרו על הילדים לשעתיים ואנחנו, שפוכים מעייפות, יצאנו למסעדה… קצת להנות.

כמובן שזהבה יותר התעניינה במכשיר הטלפון שהיה טמון עמוק בכיס מאשר בארוה עצמה אבל עדיין הדבירת שגרה הזו היתה חיובית.
סעדנו את ליבנו ב"גרניטה", מקום אהוב עלינו במיוחד.

להבדיל מהמקרה של משה אורנג'דה, יצאנו עייפים ושבעים :).

אני ממש מתרגש לקראת הביקור של האחות מטיפת חלב מחר. אני סקרן לדעת בכמה השמנמנים העלו.
על שלושתם רואים כבר סימני שומן בלחיים – פשוט לתת להם ביס חזק 🙂
ברגע שיעברו הבנים את ה-3 קילו נצטרך להערך לברית… לחתוך מהר לפני שהם יפתחו מנגנון של זיכרון כלשהו :(.

בינתיים שיהנו מהספק.

המטפלת שמצאנו לנו מקסימה, עוזרת המון לקרן בבית ועם הילדים ולא פחות חשוב, בשלנית מצויינת.
כל ערב שאני חוזר מהעבודה יש משהו מבושל וטעים מחכה… אני חייב לחזור לאופניים לפני שממש אהיה דובון.

שיהיה לילה טוב.

חיי הלילה החדשים

בהוראות הפעלה שקיבלנו בבית החולים כתוב שצריך להאכיל את הגוזלים כל 3 שעות…
כתוצאה מכך התחלנו לפתח חיי לילה סוערים היות וצריך להאכיל אותם ב-1 וחצי ו-4 וחצי….
שלא תבינו אותי לא נכון… עם כל העייפות שבדבר, אתה מוצא זמן להרבה דברים שככה סתם לא היתה עושה.
למשל ברגעים אלה ממש אני צופה במשחק הסופרבול – כן כן, משחק הגמר של ה-NFL בשידור חיי בESPN.
לא חושב שבחיים הייתי נשאר ער לראות את זה מסיבה אחרת.
למרות שאני לא מבין את חוקי המשחק, זו חוויה.

הגוזלים לאט לאט גדלים להם.
ביום שלישי תבוא האחות של טיפת חלב לביקור נוסף (ביקור בית זו פריווילגיה של שלישיות).
מעניין כמה הם עלו בשבוע ?… בפגיה היינו שוקלים אותם כל יום. למרות זאת אלוני עדיין נראה לי רבע עוף.
אתמול הייתי עם איתי על הידיים ואלון התחיל לבכות אז פשוט תפסתי אותו מתחת לבית שחי שמאל שלו כששתי אצבעותי תומכות לו
בראש מאחור והרמתי אותו, וחשבתי לעצמי – הוא ממש ממש קל.
היה נחמד להיות עם שניהם על הידיים (לא פלא, הם שוקלים פחות משק תפ"א שניהם ביחד).

יאללה, יש עוד כביסה לקפל.

לילה טוב

גוזלים שלי

שלמה ארצי כתב פעם : "כתבתי לך, אני אוהב אותך, אוהב עד מוות. אני אוהב אותך עד האהבה.".

לראות את הפנים הקטנות האלה, שאתה מוצא כל כך הרבה דמיון בינך לבינם מעוררת בך תחושות ורגשות שלא היו שם פעם.
מי שמכיר אותי טוב יודע שאני לא בחור אמוציונלי כ"כ, ואינני נוטה לבכות (אלא ברגעי משבר).

אני מודה שבלידה היו לי דמעות בעיניים, דמעות של שמחה, אושר, סיפוק, הנאה – אהבה!

אהבה לגוזלים הקטנים שזה עתה "בקעו" מרחם אמם (זהבה האלופה).

האלופים הקטנים האלה עושים צעדי ענק בעולם הזה. מדהימים בכל יום מחדש.
היום אלון (The Best Tree In The Forest) עשה עוד צעד קדימה ויצא מהאינקובטור לעריסה של "גדולים".
איתי היום סיים בקבוקים שלמים בכוחות עצמו מבלי לקחת חלק דרך הזונדה – נכון שהיינו צריכים "לתקוע" קצת גרעאפסים באמצע – אבל זה כל הכיף בארוחה טובה – לא ?
נוגה הנסיכה עשתה אמבטיה עם אמא "זהבה" והראתה לכולם בחדר מי הצווחנית הכי יפה בעיר.

איזה אלופים הקטנים האלה… כנראה שממש הספיק להם להיות בביה"ח ובא להם כבר להכיר את בובה ואת המושב…

בואו הביתה 🙂