איך אפשר…

מאז לידת השלישיה, משהו בי השתנה.
פתאום אתה רגיש לכל מקרה שבו מעורב ילד.
המקרה האחרון של איתי פרויים, שהתחשמל וטבע בבריכה ציבורית, והלך לעולמו אחר הצהריים – הסעיר אותי…
אני לא מצליח להבין מה אמור להרגיש, לחשוב אבא, שהילד שלו עוזב אותו לעולמים… איך אפשר ?

זה בלתי נתפס.

קברתי שני הורים, והפרידה מהורה לא פשוטה בכלל. שתי ההתמודדויות היו שונות וקשות.
הראשונה מהירה ומפתיעה והשניה ארוכה וצפויה.
ההתמודדות באובדן הורה שונה, קשה אך הגיונית היות ובטבע ילד קובר הורה. אבל לא להיפך.
זה לא הגיוני – לא נתפס.

עצוב באמת, איך ברגע אחד… בהחלטה שנראת הכי תמימה, החיים מתהפכים – משתנים לעד, בלי יכולת לשנות, להתחרט.

אלה המקרים המחזקים בי את הדעה – אין אלוהים. נקודה.

דם טבורי – כן או לא…..

שאלה כבדת משקל שאלנו את עצמנו השבוע….
האם לשמר דם טבורי לחברי הכנופיה או לא..?

למי שלא בקיא מוזמן להשכיל בויקיפדיה
מצד אחד.. מדובר במשאב אנושי יחיד ומיוחד, אשר יכול בבוא היום לתת מענה לצרות צרורות כאלה ואחרות.
מצד שני, המחקר בנושא טרי ביותר, וימים יגידו אם יש אמת בדבר שתאי הגזע היקרים הללו יוכלו לעורר פלאים במחלות קשות.
בנוסף ישנם מלומדים הטוענים שבמידה וילד חולה במחלה מוסיימת, נניח לוקמיה, יתכן ומקור הסרטן הוא כבר בתאים הסרטניים ובכך
השתלת מח עצם מהדם הטבורי שלו עצמו לא תועיל כלל, ואף יכולה להזיק ולהחמיר את המצב.

בנוסף לכל, מדובר בהוצאה כלכלית לא קטנה, שנעה בין 9000 ש"ח ועד ל-22,000 ש"ח.
השוני הוא בין החברות ובין סוג השירות אותו הן מציעות.
ישנן המציעות שימור רק בארץ ואילו אחרת מציעה שמירה של הדם ובנוסף של רקמות מחבל הטבור במעבדה בבלגיה.
הרקמה הנשמרת תאפשר ביום מן הימים לגדל רקמות חלופיות כמו עור, שריר הלב ועוד.

לבסוף החלטנו לשמר את הדם הטבורי …
כמו שהיהודים אומרים… שיהיה…

לבטים…

עברו להם מספר שבועות וככל שהזמן עובר, כל מפגש עם רופא זה או אחר מעלה את השאלה – "מה עם דילול ?…"

שאלה קשה מלאת מחשבות ולבטים.
הרי ידוע (למי שיודע כמובן) שהריון מרובה עוברים הוא הריון בסיכון.
הסיכויים לפגות ומומים גבוהים. יחד עם זאת כל הסיכונים הללו קיימים גם בהריון עם עובר אחד, באחוזים קטנים כמובן.
החלטנו שכל עוד הבדיקות תקינות – אנחנו לא רוצים לדלל. הרי זו הזדמנות לחוויה מדהימה, לטוב ולרע.

ככל שההריון מתקדם.. הכאבים של זהבה מתגברים – אל תשכחו – יש שם כנופיה של 3 חברים, כנראה עם כינור גדול,
שיושבים ומנגנים ומדברים בקול גדול.
לפעמים עולות מחשבות של האם זו היתה ההחלטה הנכונה, האם אנחנו לא בעצם מסכנים אותם ואת זהבה… הרי היא הרכזת של הכנופיה.

שאלות גדולות שלא תמיד קל לענות עליהן.

הקטע המצחיק (משהו…) הוא שכל רופא חדש שמגיע אל קרן למחלקה שואל – "לא דיברו איתכם על דילול ?!?"
נו מה נראה לך ??? שנזכרנו בשבוע 23 לחשוב על זה ?
אני לא מבין מה עובר להם בראש שמעלים את השאלות הקשות הללו בשבוע כל כך רגיש ? הרי זה כבר ממילא לא רלוונטי להמשך
ההריון אז למה לחפור ?!?! רופאים… נו שויין.

צריך להאמין שיהיה בסיידר – הכל יהיה בסיידר…