את זה…

את זה, כן כן… זה שלב מאוד מאוד מעניין, שרק לאחר זמן מה קולטים את המשמעות, הסיבות,
והאמת, שקשה מאוד לצאת מזה, מ-את זה…
להמשיך לקרוא את זה…

חבורה של שיכורים

ילדים, בסביבות גיל שנה, עת הם עושים את צעדיהם הראשונים, מתנהגים כחבורת שיכורים, או שיכור בודד במקרה של אחד :), ההתנהלות זהה.
ההליכה לא יציבה, במקצבים שונים, רגע איטית, רגע מהירה, ולבסוף מוצא את עצמך על הרצפה.
כל בקבוק הנראה באופק, ולא משנה מה תכולתו, נראה אטרקטיבי.
שתיית הבקבוק לרוב תעשה ברישול, תוך נזילת מרבית תוכן הבקבוק על השתיין עצמו.
בסיטואציות בהן בקבוק אחד נראה באופק ושני שתיינים מתבייתים עליו, כמעט בוודאות זה יגמר באלימות כל שהי, בשתיין אחד שיכור, ובאחד צורח על הרצפה.
כששני שיכורים מוצאים שני בקבוקים – מה רבה השמחה והחגיגה…
מזל שהם לא נוהגים הביתה אחר כך…

סליחה…

העייפות, והקושי הנפשי והפיזי גורמים לכל הורה להיות לפעמים אדיש ואף עצבני כלפי אחד הילדים שלו, או כולם.
או שאולי זה רק אני.
מי שמכיר אותי יודע שלרוב אני נוח עם הבריות וקשה לעצבן אותי.
בשעות הקטנות של הלילה, כהשינה נקטעת כל פעם מחדש, גם הכבש הכי תמים הופך לזאב תוקפני.
להמשיך לקרוא סליחה…

צאו מהסרט שלכם!

מראש אני מבקש סליחה מכל מי שיפגע מהפוסט הבא. (ואני בטוח שהורים לתאומים, שלישיות וצפונה יבינו אותי…)

הורים לילד אחד ? צאו מהסרט שאם חיים בו!
למה אני כועס ?
קיבלנו היום בדואר את הגיליון החדש של להיות הורים של מעריב – מגזין בעינייני קקי וחיתולים שמעביר את הזמן יופי בשעות ה"חשיבה" :).
פורסמה בו הכתבה "18 שאלות על אבהות עם ניקי גולדשטיין".
סליחה ניקי (אמנם אנחנו לא מכירים) אם הוצאתי את זעמי עליך, אבל תמיד יש שעיר לעזאזל…
להמשיך לקרוא צאו מהסרט שלכם!