האצבעות הקטנות האלה…

לכל חור הן נכנסות, זה לא יאומן.
בשלב שמתחילים לחקור את כל חלקי הבית, אחרי השלב האוראלי, מגיע השלב הפינגר-אלי…
להמשיך לקרוא האצבעות הקטנות האלה…

סליחה…

העייפות, והקושי הנפשי והפיזי גורמים לכל הורה להיות לפעמים אדיש ואף עצבני כלפי אחד הילדים שלו, או כולם.
או שאולי זה רק אני.
מי שמכיר אותי יודע שלרוב אני נוח עם הבריות וקשה לעצבן אותי.
בשעות הקטנות של הלילה, כהשינה נקטעת כל פעם מחדש, גם הכבש הכי תמים הופך לזאב תוקפני.
להמשיך לקרוא סליחה…

שילשול – איזה סיוט…

נייר טואלט

וואו.
אחרי שהגוזלים התגברו על מכת השילשולים האחרונה שלהם – אני חטפתי אותה ובגדול.
בשבת האחרונה זה התחיל עם חום ונמשך אל סשן של 6 ימי שילשולים – מים.
כל מה שהכנסתי לפה יצא מהתחת.
להמשיך לקרוא שילשול – איזה סיוט…

איך אפשר…

מאז לידת השלישיה, משהו בי השתנה.
פתאום אתה רגיש לכל מקרה שבו מעורב ילד.
המקרה האחרון של איתי פרויים, שהתחשמל וטבע בבריכה ציבורית, והלך לעולמו אחר הצהריים – הסעיר אותי…
אני לא מצליח להבין מה אמור להרגיש, לחשוב אבא, שהילד שלו עוזב אותו לעולמים… איך אפשר ?

זה בלתי נתפס.

קברתי שני הורים, והפרידה מהורה לא פשוטה בכלל. שתי ההתמודדויות היו שונות וקשות.
הראשונה מהירה ומפתיעה והשניה ארוכה וצפויה.
ההתמודדות באובדן הורה שונה, קשה אך הגיונית היות ובטבע ילד קובר הורה. אבל לא להיפך.
זה לא הגיוני – לא נתפס.

עצוב באמת, איך ברגע אחד… בהחלטה שנראת הכי תמימה, החיים מתהפכים – משתנים לעד, בלי יכולת לשנות, להתחרט.

אלה המקרים המחזקים בי את הדעה – אין אלוהים. נקודה.