לטיול יצאנו…

הבוקר היה לנו התור הראשון לטיפת חלב מחוץ לבית.
כבר יצאנו עם הגוזלים פעם אחת מהבית לפגישה ראשונה אצל הרופא, אבל כל יציאה נכון לעכשיו זו חוויה.
הלבשנו את הגוזלים בבגדי המלך החדשים, כל אחד 3 שכבות + שמיכה…
הכנו תיק מלא בכל טוב : חיתולים, טיטולים, משחות, בקבוקים, אבקות, שמיכות ומה לא ?
ארזנו כל אחד בקפידה בסל-קל וקיבענו למושב ברכב, ויצאנו לדרך.
אני מניח שכולכם סקרני לגבי התוצאות… .
אז הגענו לסניף, ועלינו 2 קומות ברגל עם 3 סל-קלים (המעלית נעה בין החניון לקומה 2, שכחו לעשות פתח בקומת הכניסה).
עם הגענו לחדר, התחלנו להפשיט את נוגה לבדיקה ואז גילינו שכל התיק העמוס בכל טוב נרטב – מבקבוק מים של MAM.
אני לא מבין את הגאונים האלה!!! למה לעשות בקבוק עם כל כך הרבה חלקים ? ועוד לסמוך על הורה בלחץ על 3 ילדים שיכניס את הגומיה כמו שצריך לתחתית הבקבוק – נו באמת!!!

אז כמובן שכולם נבדק, נמדדו וקיבלו חיסונים…

ולתוצאות :

נוגה : 3.130 ק"ג – גובה 49 ס"מ.
איתי : 3.280 ק"ג – גובה 50 ס"מ.
אלון : 2.729 ק"ג – גובה 49.5 ס"מ.

כן כן… אני הולך לרשום אותם ל"שומרי משקל".

יצנו לבלות

כן כן…

אחרי כמעט חודש שהגוזלים איתנו, ואחרי כמה חודשים שזהבה היתה מרותקת לביה"ח ולבית – יצאנו אתמול לבלות.
חברים טובים שמרו על הילדים לשעתיים ואנחנו, שפוכים מעייפות, יצאנו למסעדה… קצת להנות.

כמובן שזהבה יותר התעניינה במכשיר הטלפון שהיה טמון עמוק בכיס מאשר בארוה עצמה אבל עדיין הדבירת שגרה הזו היתה חיובית.
סעדנו את ליבנו ב"גרניטה", מקום אהוב עלינו במיוחד.

להבדיל מהמקרה של משה אורנג'דה, יצאנו עייפים ושבעים :).

אני ממש מתרגש לקראת הביקור של האחות מטיפת חלב מחר. אני סקרן לדעת בכמה השמנמנים העלו.
על שלושתם רואים כבר סימני שומן בלחיים – פשוט לתת להם ביס חזק 🙂
ברגע שיעברו הבנים את ה-3 קילו נצטרך להערך לברית… לחתוך מהר לפני שהם יפתחו מנגנון של זיכרון כלשהו :(.

בינתיים שיהנו מהספק.

המטפלת שמצאנו לנו מקסימה, עוזרת המון לקרן בבית ועם הילדים ולא פחות חשוב, בשלנית מצויינת.
כל ערב שאני חוזר מהעבודה יש משהו מבושל וטעים מחכה… אני חייב לחזור לאופניים לפני שממש אהיה דובון.

שיהיה לילה טוב.

חיי הלילה החדשים

בהוראות הפעלה שקיבלנו בבית החולים כתוב שצריך להאכיל את הגוזלים כל 3 שעות…
כתוצאה מכך התחלנו לפתח חיי לילה סוערים היות וצריך להאכיל אותם ב-1 וחצי ו-4 וחצי….
שלא תבינו אותי לא נכון… עם כל העייפות שבדבר, אתה מוצא זמן להרבה דברים שככה סתם לא היתה עושה.
למשל ברגעים אלה ממש אני צופה במשחק הסופרבול – כן כן, משחק הגמר של ה-NFL בשידור חיי בESPN.
לא חושב שבחיים הייתי נשאר ער לראות את זה מסיבה אחרת.
למרות שאני לא מבין את חוקי המשחק, זו חוויה.

הגוזלים לאט לאט גדלים להם.
ביום שלישי תבוא האחות של טיפת חלב לביקור נוסף (ביקור בית זו פריווילגיה של שלישיות).
מעניין כמה הם עלו בשבוע ?… בפגיה היינו שוקלים אותם כל יום. למרות זאת אלוני עדיין נראה לי רבע עוף.
אתמול הייתי עם איתי על הידיים ואלון התחיל לבכות אז פשוט תפסתי אותו מתחת לבית שחי שמאל שלו כששתי אצבעותי תומכות לו
בראש מאחור והרמתי אותו, וחשבתי לעצמי – הוא ממש ממש קל.
היה נחמד להיות עם שניהם על הידיים (לא פלא, הם שוקלים פחות משק תפ"א שניהם ביחד).

יאללה, יש עוד כביסה לקפל.

לילה טוב