איך אפשר…

מאז לידת השלישיה, משהו בי השתנה.
פתאום אתה רגיש לכל מקרה שבו מעורב ילד.
המקרה האחרון של איתי פרויים, שהתחשמל וטבע בבריכה ציבורית, והלך לעולמו אחר הצהריים – הסעיר אותי…
אני לא מצליח להבין מה אמור להרגיש, לחשוב אבא, שהילד שלו עוזב אותו לעולמים… איך אפשר ?

זה בלתי נתפס.

קברתי שני הורים, והפרידה מהורה לא פשוטה בכלל. שתי ההתמודדויות היו שונות וקשות.
הראשונה מהירה ומפתיעה והשניה ארוכה וצפויה.
ההתמודדות באובדן הורה שונה, קשה אך הגיונית היות ובטבע ילד קובר הורה. אבל לא להיפך.
זה לא הגיוני – לא נתפס.

עצוב באמת, איך ברגע אחד… בהחלטה שנראת הכי תמימה, החיים מתהפכים – משתנים לעד, בלי יכולת לשנות, להתחרט.

אלה המקרים המחזקים בי את הדעה – אין אלוהים. נקודה.