נוסטלגיה

אז בהמשך לפוסטים על יום ההולדת שנתיים, צילום הסטודיו, ואפילו האח הגדול – התעוררו בי רגשי נוסטלגיה עזים, והלכתי לנבור קצת בארכיון.

איזה אוצרות מצאתי, אמנם בני שתיים סה"כ, אבל עדיין מדהים.
להמשיך לקרוא נוסטלגיה

חיי הלילה החדשים

בהוראות הפעלה שקיבלנו בבית החולים כתוב שצריך להאכיל את הגוזלים כל 3 שעות…
כתוצאה מכך התחלנו לפתח חיי לילה סוערים היות וצריך להאכיל אותם ב-1 וחצי ו-4 וחצי….
שלא תבינו אותי לא נכון… עם כל העייפות שבדבר, אתה מוצא זמן להרבה דברים שככה סתם לא היתה עושה.
למשל ברגעים אלה ממש אני צופה במשחק הסופרבול – כן כן, משחק הגמר של ה-NFL בשידור חיי בESPN.
לא חושב שבחיים הייתי נשאר ער לראות את זה מסיבה אחרת.
למרות שאני לא מבין את חוקי המשחק, זו חוויה.

הגוזלים לאט לאט גדלים להם.
ביום שלישי תבוא האחות של טיפת חלב לביקור נוסף (ביקור בית זו פריווילגיה של שלישיות).
מעניין כמה הם עלו בשבוע ?… בפגיה היינו שוקלים אותם כל יום. למרות זאת אלוני עדיין נראה לי רבע עוף.
אתמול הייתי עם איתי על הידיים ואלון התחיל לבכות אז פשוט תפסתי אותו מתחת לבית שחי שמאל שלו כששתי אצבעותי תומכות לו
בראש מאחור והרמתי אותו, וחשבתי לעצמי – הוא ממש ממש קל.
היה נחמד להיות עם שניהם על הידיים (לא פלא, הם שוקלים פחות משק תפ"א שניהם ביחד).

יאללה, יש עוד כביסה לקפל.

לילה טוב

צ'ופצ'יק בדרך הביתה :)

אחרי סבב 10 בבוקר תכננו שזהבה תצא לכיוון מאיר להיות עם צ'ופצ'יק (אלון) – צ'ופצ'יק מכיוון שהוא יצא  האחרון ולכן הוא הצ'ופצ'יק של הלחמניה בסנדביץ (נוגה היא הלחמניה ואיתי מן הסתם הוא השנדביץ).

בעודה מתארגנת, הטלפון מצלצל עם מספר קידומת של בית החולים – צ'ופצ'יק שוקל 1.915 והוחלט לשחרר אותו 🙂 – איזה שמנמן.
זהבה, שפעם אחרונה נהגה בשלהי נובמבר שנה שעברה, ועוד על רכב אחר לחלוטין – קיבלה שיעור מזורז על מיניבוס ויצאה לסיבוב במושב – לראות
שאינסטינקט האופניים שלה תקין – עברה בהצלחה.

אז זהו – עכשיו היא אורזת תיק ונוסעת לקחת את החלק השלישי בפאזל הביתה 🙂 – איזה כיף.

גוזלים שלי

שלמה ארצי כתב פעם : "כתבתי לך, אני אוהב אותך, אוהב עד מוות. אני אוהב אותך עד האהבה.".

לראות את הפנים הקטנות האלה, שאתה מוצא כל כך הרבה דמיון בינך לבינם מעוררת בך תחושות ורגשות שלא היו שם פעם.
מי שמכיר אותי טוב יודע שאני לא בחור אמוציונלי כ"כ, ואינני נוטה לבכות (אלא ברגעי משבר).

אני מודה שבלידה היו לי דמעות בעיניים, דמעות של שמחה, אושר, סיפוק, הנאה – אהבה!

אהבה לגוזלים הקטנים שזה עתה "בקעו" מרחם אמם (זהבה האלופה).

האלופים הקטנים האלה עושים צעדי ענק בעולם הזה. מדהימים בכל יום מחדש.
היום אלון (The Best Tree In The Forest) עשה עוד צעד קדימה ויצא מהאינקובטור לעריסה של "גדולים".
איתי היום סיים בקבוקים שלמים בכוחות עצמו מבלי לקחת חלק דרך הזונדה – נכון שהיינו צריכים "לתקוע" קצת גרעאפסים באמצע – אבל זה כל הכיף בארוחה טובה – לא ?
נוגה הנסיכה עשתה אמבטיה עם אמא "זהבה" והראתה לכולם בחדר מי הצווחנית הכי יפה בעיר.

איזה אלופים הקטנים האלה… כנראה שממש הספיק להם להיות בביה"ח ובא להם כבר להכיר את בובה ואת המושב…

בואו הביתה 🙂