רפואה, It's all about the money….

תשמעו…
עוד לפני שנולדה הכנופיה, עוד כשאבא שלי היה בחיים, למדתי שרפואה טובה בישראל, עולה כסף.
אם תשלם, תטופל היטב, ברגע שתלך על השירותים הכללים – אז תטופל באופן כללי.
עד כמה שזה עצוב – אלה הם פני הדברים.

אני לא יודע אם זו החלטה נכונה או לא (כלכלית), אבל עם הכנופיה אנחנו הולכים לרופא פרטי.
זה עולה הון – בייחוד עם שלושה.
השיקול להגיע אליו היה התחיל עם בעיית הריפלוקס של נוגה כשהיתה צוציקית ממש.
היא פלטה המון, והרופא במכבי לא נראה שיודע יותר מדי מה לעשות.
מאז שהגענו לדוק' והלכנו לפי הטיפול שלו, הפסיקו הקאות הריפלוקס, כמעט כליל.
המשכנו את הביקורים אצלו גם במקרי הבקע של הבנים, ומאז אנחנו בעיקר הולכים אליו.

יש לזה גם לא מעט יתרונות.
הוא זמין טלפונית כמעט כל הזמן, עונה על כל שאלה, מרגיע כשצריך ומלחיץ מהצד השני.
בכל ביקור, הוא מסביר לעומק, עד שהבנת בדיוק מה יש לילד, מה משמעות הטיפול, ולפעמים גם קצת על רפואה מעבר.
מי אמר שאי אפשר לעשות תואר ברפואה עם שלושה תינוקות בבית 🙂 ?

נכון שהעצה העיקרית שלו לטיפול במחלות הילדים היא "תוציאו אותם מהגן…".
למזלו (אני מקווה) שכל הלקוחות שלו לא מקבלים את העצה 😉

הדעות בנושא חלוקות – והרוב כמובן בדעה שזה מיותר ובזבוז כסף רציני.
נו – ולקנות אייפון 4 ב-4000 ש"ח זה לא בזבוז רציני 🙂 (תראו מי מדבר..אני. חחחח).

רק בריאות…

לא יודע.

24 שעות…

אתמול בצהריים אלוני המריא עם החום ל-40.2 בשילוב שילשול לסירוגין.
אחר הצהריים איתיוש הראה סימני שילשול ראשונים, אך ללא חום גבוהה במיוחד (אנחנו עד 38.5 לא מקפיצים כוננות).
לעת ערב הבנים הפכו להיות קרנקיים ברמות…
הצלחנו להרדים אותם לקראת 20:00 כשאיתי אחרי חצי שעה בערך התעורר בצרחות מטורפות, ולא הפסיק לצרוח.
לא בקבוק מים, לא בקבוק אוכל, לא חיבוק של אמא ולא נעליים – צורח… מה מציק לך ילד ? לך תדע…
טוב, קרן הסתגרה איתו בחדר שינה, למזער נזקים…
אני תוך כדי הכנתי ארוחת ערב, לינגוויני ברוטב רוזה וחצילים.
לקראת סיום ההכנה הילד הואיל להרדם והוחזר אט אט חרש חרש אל מיטתו…
להמשיך לקרוא 24 שעות…

לבטים…

עברו להם מספר שבועות וככל שהזמן עובר, כל מפגש עם רופא זה או אחר מעלה את השאלה – "מה עם דילול ?…"

שאלה קשה מלאת מחשבות ולבטים.
הרי ידוע (למי שיודע כמובן) שהריון מרובה עוברים הוא הריון בסיכון.
הסיכויים לפגות ומומים גבוהים. יחד עם זאת כל הסיכונים הללו קיימים גם בהריון עם עובר אחד, באחוזים קטנים כמובן.
החלטנו שכל עוד הבדיקות תקינות – אנחנו לא רוצים לדלל. הרי זו הזדמנות לחוויה מדהימה, לטוב ולרע.

ככל שההריון מתקדם.. הכאבים של זהבה מתגברים – אל תשכחו – יש שם כנופיה של 3 חברים, כנראה עם כינור גדול,
שיושבים ומנגנים ומדברים בקול גדול.
לפעמים עולות מחשבות של האם זו היתה ההחלטה הנכונה, האם אנחנו לא בעצם מסכנים אותם ואת זהבה… הרי היא הרכזת של הכנופיה.

שאלות גדולות שלא תמיד קל לענות עליהן.

הקטע המצחיק (משהו…) הוא שכל רופא חדש שמגיע אל קרן למחלקה שואל – "לא דיברו איתכם על דילול ?!?"
נו מה נראה לך ??? שנזכרנו בשבוע 23 לחשוב על זה ?
אני לא מבין מה עובר להם בראש שמעלים את השאלות הקשות הללו בשבוע כל כך רגיש ? הרי זה כבר ממילא לא רלוונטי להמשך
ההריון אז למה לחפור ?!?! רופאים… נו שויין.

צריך להאמין שיהיה בסיידר – הכל יהיה בסיידר…